(צילומים: Fork&Life)
בשיא החום של אוגוסט, מאיורקה צרבה בנו זיכרונות מתוקים של פירות מתפוצצים מטעם, דגים מושלמים, חווה מקומית בלב שמורת טבע וחופים שלא היו מביישים את תאילנד
הרכב השכור שלנו נע בשלווה על הכביש הארוך לכיוון חלקו הדרומי של האי מאיורקה. במראה השתקף המפרץ היפהפה של הבירה פאלמה דה מאיורקה, והשמש חיממה אותנו בדיוק במידה.
היינו בדרכנו אל שמורת הטבע מונדראגו (Mondrago) – כשעה נסיעה מפאלמה - אל Na Martima Agroturismo, החווה של משפחת ג'וזפ, שם עשינו את שלושת הימים הראשונים. השמועות על מאיורקה באוגוסט קצת הרתיעו אותנו אז בחרנו לחוות את האי על הצד השקט והירוק שלו – הכי רחוק ממגלוף. והשקט – לא אכזב.
הכול מהגינה
החווה, בה מייצרת המשפחה את כל התוצרים – מירקות, פירות, ונקניקים, ועד גבינות ויוגורטים ולמעשה כל תוצר שתטעמו במשך החופשה, היא אחלה חלון אל חומרי הגלם של האי והמטבח המאפיין את חלקו הדרומי של האי. וכמובן, הירוק והכחול בעיניים, השקט והשלווה והבריזה המאפיינת את האי בעיקר בבקרים ואחר הצהריים, השלימו את החוויה.
בין התוצרים של החווה בלט הסוברסדה (Sobrassad) של חזיר שחור – מעין נקניק עבה ורך, העשוי מחזיר שחור, תבלינים ושומן חזיר, המיוצר במקום. את הנקניק מורחים הספרדים על פרוסת לחם או טוסט. הטעם, בניגוד למראה הנקניק – עדין מאוד, ומזכיר מעט ממרח עגבניות מיובשות עשיר. עם הנקניק הזה מייצרת המשפחה מטעמים נוספים, כמו פוקצ'ה דקה, עם סוברסדה, בצל מקורמל ותאנים אפויות מהעץ שבגינה. גם מגוון הריבות בארוחת הבוקר היה מפתיע וטעים מאוד – מנדרינה, לימון, תאנים, וגם ריבת קישואים וריבת חצילים – הכול, מהגינה.
במהלך השבוע ניתן להזמין שולחן לארוחת ערב בחווה. בין המנות שטעמנו היו ברוסקטות של נקניקים וגבינות מהחווה, שרימפסים מקומיים, צלעות כבש מהחווה וגם פילה של חזיר שחור. הכל היה מצוין ושיחק על הגבול של בין אוכל משפחתי מקומי לבין מסעדה מתוחכמת יותר.
שמורת הטבע המקיפה את החווה היא אחת היפות באי כולו. מגוון מרהיב של צמחיה וחופי טורקיז, כשאחד מהם, חוף מונדראגו, נחשב לשם דבר ולכן, בניגוד לצביונה של השמורה והאזור, מושך אליו לא מעט מבקרים. אנחנו נזקקנו לכמה דקות הליכה כיפית בטבע, אבל מחוץ לחוף השתרכו מדי יום טורי מכוניות של רוחצים. כדי ליהנות ממנו כמו שצריך, מומלץ וכדאי להגיע מוקדם.
המיקום של החווה היה אידאלי לטיולים יומיים – אם זה אל החופים הירוקים והמרהיבים של Cala D'or, ואם אל סמטאותיה הציוריות של עיירת האמנים סנטאני (Santanyi). טיפ זהב: בעיירה מתקיים לאורך השבוע שוק שמושך אליו תיירים רבים. אל תתפתו להגיע בשעות הפעילות של השוק – העיירה עמוסה וצפופה. בקרו בה אחרי שעות הפעילות של השוק – ותיהנו הרבה יותר.
הגריל של ג'קינטו
אנחנו לא אנשים של כוכבי מישלן. אנחנו אנשים של אנשים, שמחפשים את הבקתה הזאת בקצה פניה בשום מקום, את בית האבן בעיקול הכביש על ההר. וכזה הוא בדיוק Casa Jacinto, המקום של ג'קינטו, אותו פתח לפני 35 שנה.
כמו בהרבה מטבחים כפריים באירופה, ובטח בספרד, גם אצל ג'קינטו הכל מתחיל מגריל העצים. 10 דקות נסיעה במעלה ההר מפאלמה דה מtיורקה היפהפייה, בעיקול חד, מגיש ג'קינטו חומרי גלם משובחים, שרובם מקבלים את טעמן האלוהי והמעושן של הלהבות.
חוץ מנתחים של בשר קובה מיפן, כל חומרי הגלם מקומיים. בתפריט תמצאו את כל הנתחים האהובים של המקומיים של בקר, חזיר שחור המאפיין את האזור, וגם דג טורבוט מופלא, שכשירד מהגריל ועבר את הטיפול של ג'קינטו, התגלה ללא ספק כאחד הדגים הטובים שאכלנו בימי חיינו.
בזמן שעבד על הגריל, ג'קינטו לא שמר על קרירות, ופרס לנו פיסות רכות ומושלמות של חאמון בלוטו, המאפיין בעיקר את אנדלוסיה דווקא.
ואם חשבתם שהטיפול הביתי מתחיל ונגמר בבישול, העוגות של אשתו נותנת פייט אדיר לבעלה. אנחנו טעמנו פאי לימון מקומי, גבוה ועשיר בטעם של לימון טרי וקציפת ביצים אוורירית ולא מתוקה מדי. אה, ושכחנו דבר אחד – המרפסת אליה מוגש כל הטוב הזה, צופה על העצים המוריקים של ההרים המקיפים את פאלמה דה מאיורקה.
הפירות
ונסיים בפירות. שהן ללא ספק מהטובות שבשגרירות של המטבח של מאיורקה. זה מתחיל מהפירות על העצים שממש התפוצצו מטעם בשיא החום של אוגוסט – משמשים ענקיים מהמתוקים שטעמנו, שזיפים, קיווי, תאנים מדהימות ועוד - ונגמר בפירות שנותן הים, שגם היו מהטובים שאכלנו: שרימפסים אדומים, בייבי קלמרי קריספיים, תמנונים ואנשובי טרי.
