(למעלה: הבר היום. למטה, MOTO קפה של פעם. צילומים:Velo Bar)
על התפר של בין וויליאמסבורג של מעלה, לוויליאמסבורג של מטה, מתחת למסילת רכבת, נמצא בניין צר מאוד עם דלת אחת כבדה. פעם הוא איכלס מוסד קולינרי סודי של תושבי השכונה, והיום הוא גן עדן לצמחונים
בבאמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, היה עוד בוויליאמסבורג זכר לקסם שהפך את השכונה לשם מוכר בכל העולם - בעיקר בקרב אמנים ומוזיקאים. עוד לא מצאתם בה מותגים או רשתות, גורדי השחקים והלופטים המפונפנים היו עדיין באישורי בנייה בעירייה וההיפסטרים שקבעו את מעוזם בשכונה עדיין היו נסבלים.
בתוך הסצינה הזו, החלה להתפתח בשכונה גם סצינה קולינרית, שהתאפיינה במסעדות שהגישו את כל סוגי המטבחים, בתמחור הוגן תוך שמירה על שימוש בחומרי גלם איכותיים, ולא פחות חשוב, סיפקו אווירה ייחודית. בינהם אפשר למנות מוסדות כמו דיומונט ברגר, sea האסייאתית הפשוטה אך הטובה שממש הפכה למוקד עלייה לרגל, וגם מקום אחד סודי, אותו הכירו רק תושבי השכונה: Moto cafe.
הקפה ביסטרו הזה היה סוד שמור, שאני, כמו הרבה סודות, גיליתי אותו ממש במקרה, למרות שגרתי בשכונה כבר שלוש שנים. זה היה בשעת ערב מאוחרת אחת, כשירדתי מה-JMZ, הרכבת שעוברת בחלקים היותר אפלים של ברוקלין, ושהמסילה העילית שלה בוויליאמסבורג מסמלת את הגבול הלא מוכרז בין החלק ההיספטרי, להיספאני, בין הקול, לחסידי.
אני זוכר שירדתי באותו ערב מהרכבת, זה היה אחד מאותם ערבים של בדידות והרהורים, שמאפיינים כל כך את רכבת הערים של מגורים בניו יורק, וחשבתי מה אני הולך לעשות. חציתי את הכביש, ועברתי ליד הבניין הצר ביותר שראיתי מימי. היו לו שתי קומות, ודלת כבדה בחזית, מעליה התנוסס הכיתוב "MOTO". הסתקרנתי, וסקרנותי גברה כששמעתי שבוקעת מבפנים מוזיקה לייב של להקת בלו-גראס. פתחתי את הדלת.
מוטו חדש
מאז עברו הרבה שנים ועזבתי את העיר. אבל המקום הזה שלי, באמצע ניו יורק, תפס מקום חם בלב. אז החלטתי שאני חוזר. מה שלא ידעתי, הוא שהמוסד הוויליאמסבורגי שנפתח ב-2002 נסגר, ואת מקומו תפס לפני שנתיים ה-Velo Bar, ביסטרו בר, ששמר על כמה מהקווים שאפיינו את מוטו, כמו העיצוב, המוזיקה החיה והאווירה האפלה, אבל שינה לגמרי את קו הבישול, ולקח אותו מאירופאי-אמריקאי מדויק ושווה לכל כיס, למבטח צמחוני.
על הביסטרו החדש אחראים זוג תושבי השכונה, שכאבו את הכאב של סגירת המטרו, שהיה אחד מהמקומות הקבועים שלהם בשכונה, והבינו שיהיה זה פשע להשאיר חלל כל כך אינטימי, קסום ומיוחד, מיותם מאורחים.
אז הם פתחו מקום משלהם, שהפך בינתיים למקדש של ממש עבור צמחונים מהשכונה, אבל גם מאזורים אחרים של ניו יורק, שנהנים מתפריט איכותי ועיצוב ששימר את האווירה של מטרו, אבל הכניס פנימה גם אהבה פרטית של בני הזוג - אופניים. כך שאת הקירות מעטרות כרזות רכיבה ישנות, וחלקי אופניים ישנים שמשתלבים טוב עם הקירות הגסים והמחוספסים, ורעש הרכבת העמום בכל פעם שהיא עוברת מעל המסעדה.
אם אצל מוטו יכולתם לאכול ב-15-20 דולר מנות כמו צלעות מעושנות וריזוטו פירות ים, בתפריט של הבר החדש תוכלו למצוא קוקטיילים מרגשים ואיכותיים, ומנות כמו פטה עדשים על בריוש כמהין, המבורגר צמחוני משעועית שחורה ופטריות פורטובלו, עם איולי שום, פרעצל עם גוואקמולה, צלחת גבינות כפר מחלב אגוזים, ופטוצ'יני של ראגו עגבניות ופירורי לחם - הכל אורגני מחוות מסביב לניו יורק.
בהתחשב בעובדה שהחלל הצר והייחודי שימש בשנות ה-20 של המאה הקודמת כבית מרחקת, מרגיש שיש משהו נכון בתפריט הצמחוני שמרפא לחובבי הז'אנר את הגוף, גם אם הוא תפס את מקומו של אחד המקומות המיוחדים שהכרתי בנו יורק, ב-3 השנים בהן גרתי בעיר המופלאה בעולם.
Bar Velo
394 Broadway, Brooklyn, NY
