(צילומים: Tawlet facebook, Luxeat)
כל כך קרוב לכאוס, כמאל מוזוואק הגשים בלבנון חזון מודרני שמטרתו שימור מסורת: מסעדות מעוצבות שמארחות במטבח מאמות לבנוניות וסוריות מאזורי הכפר. מי יודע, אולי יום אחד
הארוחה הלבנונית הכי טובה שאכלנו היתה במסעדת הארזים בשלומי, לפני יותר מ-10 שנים. את השפע שבישלה לנו המשפחה, שעברה לישראל כאחת ממשפחות צד"ל, קשה לשכוח. סלטים עם עשבים מקומיים והרבה לימון, כמה סוגי חומוס חם, שמן זית מעולה, ותבשילי קדירה שונים.
אם זה הטעם של המטבח הלבנוני האותנטי, אז אנחנו משלמים מחיר כבד על חוסר השקט בגבול הצפון.במרחק של כ-100 ק"מ משם, הקים כמאל מוזאוואק אימפריקה גסטרונומית שהתחילה מביירות והתפשטה לכל לבנון.
במודל העסקי הקפיטליסטי-אורבני, כמאל משתמש כדי להגשים חזון הפוך לגמרי: לשמר את החקלאים הקטנים בלבנון והאזור, ויותר חשוב - לשמר את המטבח המסורתי שהם מביאים ולהביא אותו לכולם.
במסעדות שלו מארח מוזאוואק טבחיות כפריות משטחי הכפר של לבנון, וגם מסוריה, שמבשלות במסעדות מעוצבות אוכל של נשמה ומסורת. אייסטה מיסבצ'יוט, מבלוגריות האוכל המובילות בעולם, שכתבה לנו כבר על מסעדות הבשר של טוקיו, נשבעה שב"אל טאייב" (כך נקראות המסעדות)בביירות, היא אכלה את אחת הארוחות הטובות שהיא אכלה מימיה.
את המסעדה הראשונה פתח כמאל ב-2009, ומאז ייסד גם שווקי איכרים, בהם הוא נותן הזדמנות לאיכרים, ואפילו לפליטים, הזדמנות להתפרנס בכבוד.
אותנו מטרידות שתי שאלות: האם אייסטה התלהבה מהאוכל של "אל טאייב" כי היא טעמה עד היום רק אוכל לבנוני בלונדון, והאם יום אחד נוכל גם אנחנו לאכול משהו טוב בביירות.
soukeltayeb.com
