אדם שפוי לא יכול להיכנס לבראט בלי שבלוטות הטעם שלו יתחילו להשתולל למראה האש הגלויה בכל מקום, מטבח העץ הפתוח, הרעשים והריחות. תחושה שלא חלפה, ואולי אפילו התגברה, לאורך הערב
השם בראט הוא השם האנגלי העתיק לדג הטורבוט, דג שמככב באופן קבוע בתפריט, לצד דגי סול וג'ון דורי, וגם נחשב, ככה ניכר, לדג הכי טרנדי במסעדות המחשיבות את עצמן בלונדון. אבל לא רק, הטורבוט הוא דג שנפוץ מאוד במטבח הבאסקי, והמפורסם שבהם הוא הטורבוט של מסעדת elkano, שנחשבת לפי רבים למסעדת הדגים הטובה ביותר בחבל הבאסקים (ועליה אפשר לקרוא בכתבה "המאסטרים של ספרד" אצלנו בבלוג).
כל הדגים במסעדה הם דגי פרא, המסופקים על ידי דייגים מקומיים באי הבריטי (אנגליה, וויילס וסקוטלנד), וכך גם לגבי הבשר, שעובר טיפול איכותי בקצביה שנמצאת בקומה הראשונה של הבניין.
בבראט, מנת הטורבוט היא אחת ממנות הדגל, והיא נעשית במעין כלוב מתכת המונח על עצים לוהטים. הרוטב, מוכן על בסיס החלבונים והג'לטין שמופרש ומטפטף מהדג בזמן הצלייה. אבל כמו שציינו, התפריט של בראט מציע גם מגוון נתחי בשר, כיאה למטבח הבאסקי.
אף שמדובר במסעדת כוכב, הכל בבראט רחוק שנות אור מיוקרה, אלגנטיות, סטריליות או ריחוק. האווירה לא מחייבת, כמעט על סף אווירה של גסטרו פאב, העיצוב נקי ומבוסס על עץ וחלונות גדולים, וכמובן האוכל, שמתבסס על חומרי גלם סופר איכותיים, טכניקות בישול בסיסיות על אש גלויה, אבל לא שם בצד לרגע את היצירתיות שבאה לידי ביטוי בהרכבת המנה ושילוב חומרי הגלם. לבראט תפריט קבוע, עם מנות מתחלפות בסרוויס צהריים וערב. אנחנו אכלנו 5 מנות: גספצ'ו מושלם עם גבינת צאן אנגלית ואגוזי לוז, צלחת של פלפלי פדרון ואפונה ירוקה שנצרבו על אש חשופה, בשר סרטן על טוסט (אחת המנות ששרדו את התפריט הראשון מיום הפתיחה), צלע כבש בגריל עם שקדי עגל, ומנה לא פחות ממדהימה בטעמיה של ממרח ביצי דג קוד מעושן, על עיגולי כרישה מאודה. וכמובן.... אי אפשר לבקר בבראט בלי לסיים עם פרוסה של עוגת הגבינה הבאסקית המיתולוגית שלהם, שהגיעה לצד משמשים וקרם פרש.
אבל הקסם של בראט לא מסתכם פה, אלא בעוד שני קסמים נוספים: על כל הפלא הזה, על שלל התפריט הרחב, מנצחים 2 טבחים בסרוויס, שעובדים על האש הגלויה מכל עבר, ועוד שפית שעבדה על הפס הקר. והכל מתבצע בקצב מופתי, כמעט מהפנט, שהופך את החוויה במסעדה לגדולה עוד יותר. הקסם השני: המחיר. עבור 5 מנות, שני דרינקים, קינוח וקפה קיבלנו חשבון של 100 פאונד. מחיר שהייתם משלמים עבור מסעדה ממוצעת בתל אביב, בטח לא עבור מסעדת מישלן. וכידוע, הכי קשה להיות פשוט.
