(צילומים: Iron Horse BBQ facebook, Fork&Life)
20 דקות נסיעה מהכניסה לשמורת הטבע יוסמיטי בקליפורניה, נכנסנו בעקבות הריח לפונדק הברביקיו של מייק. מה שחיכה לנו בפנים עצר את הזמן מלכת
הטיפוס בכביש שהתפתל בין גבולותיו של פארק יוסמיטי לשרשרת ההרים סיירה נבאדה היה ארוך, איטי ותלול. כבר גמענו 3 וחצי שעות נסיעה כשהפורד שלנו חצתה את העננים והסדירה נשימה לצד אופנוען הארלי שעצר למתוח איברים ליד כמה אסמים נטושים. השמש החלה לשקוע, ותחושה של יראת כבוד אפפה אותנו. מחר, אנחנו נכנסים ליוסמיטי.
בינתיים, חזרנו למכונית והשלמנו את הקילומטרים האחרונים עד שהגענו לאואקהרסט (Oakhurst), עיירה בווייב סאות'פארקי-האחים כהני, ששימשה לנו מחנה - 23 ק"מ מהכניסה הדרומית לפארק.
המקום היה מוזר מאוד. העובדה כי המארח שלנו לא זיהה אותנו והיה קרוב להוציא את רובה הציד שלו ולירות לנו בגלגלים, רק חיזקה את התחושה הזו. המסע האמריקאי המרגש הזה קיבל סיום מושלם באותו ערב כשנכנסו ל-Iron Horse BBQ - פונדק סוס הברזל של מייק.
אמריקה לוורידים
החנינו את הרכב אחרי שחלפנו על פני קטר עתיק ומשופץ שחנה בחצר. בכניסה כבר פגשנו את מייק, שישב על המרפסת והעביר את הזמן באחד על אחד עם זבוב קליפורני, כשהוא חמוש במחבט ועיתון.
על המתלה בפנים, ליד הדלת, נחו אקדחים וריח עמוק וחזק של גחלים ורוטב ברביקיו מילא את החלל החם והנעים שהיה כולו עשוי עץ. אשתו של מייק, שהניחה לפנינו את התפריטים, נראתה כאילו יצאה מתכנית ריאליטי בהפקת נאשיונל ג'יאוגרפיק: בת 60 בערך, גוף של בת 30, חולצה משובצת מפלאנל בתוך ג'ינס צמוד ומגפי בוקרים - ובואו לא נשכח - זוג צמות בלונדיניות. איימן. אמריקה לוורידים.
בזמן שהתרשמנו מאוסף כרזות הרכבות העתיקות, הנושא שמאפיין את המקום, נשענו לאחור בכיסאות העץ ושתקנו, כדי לספוג את הריח, האווירה ולנצור את הרגע חזק חזק, כי ידענו שהוא לא יחזור.
ואז הגיעו לשולחן שלנו שדרת צלעות שנצלתה במשך יום שלם ומעליה רוטב ברביקיו חם, וסנדוויץ' חם של בטן חזיר, גם הוא, עם נוכחות של הרוטב של מייק.
זה לא היה בשר של בראסרי עם מפות לבנות, וזה גם לא היה פורטרהאוס מהזן שמקבלים בפיטר לוגר. זו היתה אמריקה, של היערות, של הציידים, של המרחבים.
בזמן שאכלנו התנגן לי בראש שיר של Fleet Foxes. עצמתי עיניים. הללויה.
ความคิดเห็น