חיפוש
  • Fork & Life

אומבריה: ללב ולנשמה



מחפשים חופשה של 3-4 ימים באיטליה? אומבריה, רק שעה וחצי נסיעה מרומא היא החומר ממנו עשויים חלומות שמרחיבים את החיך – ואת הלב

הבחירה באומבריה היתה קלה. רומא היתה עוגן בתכנית, שם חיכו לנו טומי ואנזל, הוא רומאי יליד סיציליה, בעל תואר בארכיאולוגיה, וגלאי מתכות מתחת למיטה שמכיר כל פינה בעיר, והיא רומאית ילידת מקסיקו שחיה בדיוק הפוך - את כל מה שחדש בעיר.


אבל היו לנו רק ארבעה ימים ורצינו גם טבע, אוויר טוב, פחות עומס ואנשים בעיניים, ואוכל פשוט ומושלם. אומבריה, רק שעה וחצי נסיעה מהבירה, היא וי ענק על כל סעיף בצ'ק ליסט הזה.

לא חלפו יותר מ-30 ק"מ עד שהחלו להתגלות לנגד עינינו הגבעות המוריקות, המבצרים מאחורי כל עיקול, שדות החיטה, ומעל כולם – מרבדי חמניות הענק אותם תפסנו בדיוק בשיא העונה ושפשוט הרחיבו לנו את הלב בכל פעם מחדש.


לאומבריה, השכנה הפחות מיוחצנת והפחות מתוירת ויקרה מטוסקנה, יש גם כמה ערים מרהיבות ומתוירות כמו פרוג'יה ואסיסי. אבל אנחנו, בעיקר בגלל קוצר הזמן, בחרנו להניח את הראש שלנו במלון עתיק צמוד לעיירה טודי – בדרומה של אומבריה, ממנה יצאנו לנסיעות מרהיבות וביקור של יום באורבייטו – אחת העיירות הקסומות (סליחה על הקלישאה), בהן ביקרנו באיטליה.


אז בין עצירות בקרוואנים של פורקטה, קפה וטירמיסו, עברנו גם בכמה מסעדות ממש טעימות ולא יקרות אותן בחרנו מראש, והנה הפרטים.



Osteria Vale, Todi


אוסטריה ואלה, מסעדה מקומית וקטנה מאוד בעיירה טודי שבדרום המחוז, מגישה שילוב של מנות קלאסיות למטבח של אומבריה מחומרי גלם מקומיים, עם קצת טוויסטים יצירתיים שנותנים למסעדה ייחודיות בנוף הקולינרי האזורי אבל עדיין שומרים על המסורת. וכמובן: המון כמהין, שהזן הקיצי והעדין בטעמו שלה היה בשיא שלו בזמן הטיול שלנו.


אכלנו פקורינו מותכת עם אגוזי לוז קצוצים ודבש כמהין; פולנטה אפויה, עם פקורינו, נקניק קופה וכמהין שחור; וגרסה מקומית לקרבונרה עם הרבה כמהין שחור של העונה, פנצ׳טה מקומית קריספית ופסטה עבודת יד.


המחירים, וזה מה שאנחנו אוהבים באומבריה (בנוסף להכול) מצחיקים בהתחשב בכמויות הכמהין שחיכו לנו בצלחת - בין 8 יורו ל-13 יורו למנה. עם כוס יין היתה לנו חוויה מקומית מופלאה.


Ristorante Pizzeria "Le Scalette", Todi


במרחק של 50 מטר מ"אוסטריה ואלה", בסמטה קטנה וחשוכה נמצאת המסעדה המשפחתית הזו, ולה אחת המרפסות היפות בטודי כולה. ב-Le Scalette ("הסולמות"), תמצאו תפריט די מגוון וטעים מאוד המבוסס על כמה קלאסיות של המטבח של אומבריה. במטבח הצוות מורכב גם הוא מבשלניות-סבתות מקומיות, כשכמובן כל הפסטה היא עבודת יד וחומרי הגלם הם אך ורק מייצור מקומי.


המרפסת המרהיבה הצופה על הגגות האדומים והקטנים של טודי, כשברקע נשקף העמק הירוק והמרהיב, עוררה בהתחלה את חשדנו כי מדובר במלכודת תיירים. אבל כבר מהמנה הראשונה שמחנו להתבדות.


אכלנו לראשונה מנה של פרחי קישואים מטוגנים שהיתה פשוטה אבל כל כך טעימה, ובהמשך ניוקי ברוטב של פסטו של בזיליקום ונענע, ורביולו גדולים ממולאים בחזיר בר, ברוטב של 2 סוגי עגבניות וכף של ריקוטה טרייה. היה ממש ממש תענוג.




Trattoria dell'Orso, Orvieto


ביום השני שלנו באומבריה נסענו כ-40 דקות מזרחה מטודי, לעיירה המדהימה Orvieto. מעבר לעובדה שהעיירה שוכנת על צוק גבוה ושבמרכזה ניצבות אחת הקתדרלות היפות באיטליה, מהעיירה הזו יצאה לעולם התנועה הקולינרית "Slow Food", שמקדשת את שימור המסורת של היצרנים הקטנים והמקומיים, ושיטות הבישול ברות-הקיימא והלא מתועשות.


לכן, אורבייטו היא גן עדן לכל חובב קולינריה, על שלל המעדניות המטורפות שלה, חנויות הפורקטה הקטנות וכמובן כמות גדולה מאוד של מסעדות, ביחס לגודלה של העיירה – שבעינינו היא עצירת חובה לכל מי שמטייל באומבריה.

מבין כל המסעדות אנחנו בחרנו ב- Trattoria dell'Orso("הדוב" באיטלקית), הנמצאת באחת הסמטאות הקטנות, הנמתחות מהרחוב הראשי והמתויר ביותר של העיירה.


מדובר במסעדה מקומית קטנה, עם מבחר מנות לא גדול, אבל כזה שמייצג נאמנה את המטבח המקומי של אורבייטו. גם כאן, הרבה כמהין בתפריט. לא קל, אבל מישהו צריך לעשות את המעשה ולאכול את כל הכמהין הזה.


הזמנו סלט קפרזה מקומי, שבלט במוצרלה מופלאה וקרמית, ושמן זית לא פחות ממרהיב. מומלץ מאוד לעצור באחת המעדניות בעיר ולרכוש בקבוק שמן זית מקומי, שכן שמן הזית של האזור הוא אולי הטוב ביותר שטעמנו מזה הרבה זמן.


אחר כך אכלנו פסטה עם כמהין ותבשיל ראגו של חזיר בר, וטורטליני של תרד וריקוטה. קינחנו בווריאציה מקומית של קרם אינלגז עם פירות יער.

ולסיום, טיפ שלא קשור באוכל. כשועלי טיולים ותיקים, אנחנו כבר יודעים שהקסם האמיתי מתחבא במקומות הכי לא צפויים. ולכן, שווה לפעמים לזנוח את ה-GPS, ולפתוח ממש כמו פעם מפה בחיפוש אחר דרך צדדית. את החזרה מאורבייטו לטודי לא עשינו בדרך המהירה, אלא בכביש SS317, המתפתל דרך ההרים המוריקים, היערות ושדות החמניות, וחוצה בדרך עיירות קסומות ונשכחות, לפעמים עם 3 בתים בלבד, שכל מה שתמצאו בהן הוא זוג מבוגר יושב על ספסל מול הנוף, עם רדיו פתוח ומנופף לשלום לכל מי שחוצה את ביתם.


הנסיעה הזו, היתה למעשה החוייה שהכי זכורה לנו מהיומיים באומבריה, וגם היא נצרבה אצלנו עמוק עמוק בלב - לעד.

#איטליה #כמהין #להמארקה #אוכל #קולינריה